ספר המצוות, מצוות לא תעשה קפ״ט

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 188 ספר המצוות Negative Commandments 190 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"א סמג לאוין סי' קמב קמג קמ"ד טור י"ד סי' רצא שלא לאכול לחם חדש קוד' שהתירו העומר דכתי' ויקר' כב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה: ויש לאו בלחם ולאו בקלי ולאו בכרמל כמו שדרשו רבותינו: ואיסור חדש נוהג בחמשת המינין חטה ושעורה וכוסמת ושבולת שועל ושיפון: ונוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ: ובזמן בית המקדש הבאת העומר מתרת כל התבואה שנשרשה קודם: ושלא בזמן המקדש האיר המזרח מתיר והתקין ר' יוחנן בן זכאי: משחרב בית המקדש שיהא יום הנף כולו אסור ונוהג בשל גוים: לפיכך צריך לזהר במקומות שזורעין אחר ששה עשר בניסן שלא לאכול מתבואת אותה השנה וכן קלי כרמל: וחייב מלקות על כל א' וא' בפני עצמו. ואם אכל שלשתן לוקה שלש:

1 טור פתח ↗

ערבית אחר התפלה מתחילין לספור העומר שזמנו מתחלת ליל ט"ז בניסן ומונה והולך מ"ט יום וזמן הספירה מתחילת הלילה ואפילו אינו לילה ממש אלא ספק חשיכה יכולין לספור שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחלה וסופר הימים והשבועות כיצד ביום הראשון עומד ומברך על ספירת העומר היום יום אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שמונה יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד עד שיגיע לי"ד יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם ב' שבועות וכן לעולם וכתב אבי העזרי י"א שא"צ למנות הימים רק עד שיגיע לשבוע כגון היום יום אחד עד שיגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד אבל מכאן ואילך א"צ למנות ימים של שבוע שעברה עם השבוע הבא אלא ביום שמנה יאמר היום שבוע אחד ויום אחד ואצ"ל היום שמנה ימים שכבר מנאם בשבוע שעבר וכן ביום ט' עד שיגיע לי"ד יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות וביום ט"ו יאמר היום ב' שבועות ויום אחד וכן לעולם ויש אומרים שאין להזכיר השבועות אלא בסוף השבוע כגון ביום ז' יאמר היום ז' ימים שהן שבוע אחד וביום ח' אינו אומר אלא היום ח' ימים עד שיגיע לי"ד וכן לעולם וכאשר כתבתי כן נהגו וכן עיקר: וכתב עוד אבי העזרי היכא דפתח ואמר בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ארבעה שהוא סבור שהם ארבעה ונזכר וסיים בחמש והן חמשה מי אזלינן בתר פתיחה וכיון דפתח אדעתא דלימא ארבעה לא נפיק או דלמא בתר חתימה אזלינן וכדין חתים ונפיק אי נמי איפכא הם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה וטעה וסיים בה' מי אזלינן בתר פתיחה ונפיק או בתר חתימה ולא נפיק ומסתברא דבתרווייהו לא נפיק דבעיא פתיחה וחתימה ודאי. אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דליסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד שישמע מחבירו וסיים כמוהו יצא דפתיחה וחתימה איכא ע"כ: כתב בעל הלכות גדולות שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום ואינו נראה לר"י וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיספור ביום בלא ברכה. כתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד מן הימים שלא יברך עוד בימים שלאחריו ורב סעדיה כתב שאם שכח באחד מן הימים יברך בימים שלאחריו חוץ מלילה הראשון שאם שכח ולא בירך בו שלא יברך עוד ורב האי כתב בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו יברך בשאר לילות וכ"כ הר"י: אסור לאכול חדש אף בזמן הזה עד תחלת ליל י"ח בניסן ל"ש לחם ול"ש קלי ול"ש כרמל:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר "ולחם . . . לא תאכלו" ויקרא כג,יד.

1 הזהירנו מאכול הלחם העשוי מתבואה חדשה קודם שישלם יום ששה עשר בניסן. והוא אמרו יתעלה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו. ומי שאכל ממנו כזית לוקה. אמור, שם פ"ז:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

ראה מצוה קמד:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

קְצִיר חָדָשׁ

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה קֹדֶם כְּלוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה קֹדֶם כְּלוֹת יוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כג יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִקַּר מִחְיָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, הִיא בַּתְּבוּאוֹת, וְעַל כֵּן רָאוּי לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן לַשֵּׁם אֲשֶׁר נְתָנָם טֶרֶם יֵהָנוּ מֵהֶן בְּרִיּוֹתָיו, וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות לה, א בְּדוֹמֶה לָזֶה, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל, וְכָל זֶה, לְהַכְשִׁיר עַצְמֵנוּ שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִין לְקַבֵּל מִטּוּבוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵפֶר זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת. וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, הָיִינוּ מַקְרִיבִין בַּזְּמַן הַבַּיִת קָרְבַּן הָעֹמֶר מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה מִן הַשְּׂעוֹרִים, כִּי הִיא הַתְּבוּאָה הַמְבַכֶּרֶת יוֹתֵר מִן הַחִטִּים, וְהִיא מַתֶּרֶת כָּל הַתְּבוּאוֹת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מנחות ע א שֶׁחָמֵשׁ תְּבוּאוֹת לְבַד הֵן, שֶׁהֵן בִּכְלַל אִסּוּר הֶחָדָשׁ, וְהֵן, חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. וּבִזְמַן הַבַּיִת מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר בְּיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, הָיָה מֻתָּר הֶחָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. וּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֻתָּרִין אַחַר חֲצוֹת, לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ עַד אַחַר חֲצוֹת, וְעַל כֵּן הָיָה מֻתָּר לָהֶם בְּכָל מָקוֹם לִסְמֹךְ עַל חֲזָקָה זוֹ. וְהַיּוֹם בַּעֲוֹנֹתֵינוּ, שֶׁאֵין מִקְדָּשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אָסוּר כָּל יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר עַד לָעֶרֶב מִדְּרַבָּנָן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בִּמְנָחוֹת פֶּרֶק עֲשִׂירִי עי' סהמ"צ להרמב"ם ל"ת קצא וּבִמְקוֹמוֹת משבועות מִשְּׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת וְחַלָּה. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וּמִי שֶׁעָבַר עַל זֶה וְאָכַל כַּזַּיִת מִפַּת חָדָשׁ קָדַם יוֹם הַקְרָבַת הָעֹמֶר חַיָּב מַלְקוּת.

« ספר המצוות Negative Commandments 188 ספר המצוות Negative Commandments 190 »